שמי רוני זבליק, בת 20, ספורטאית בקבוצה כבר מעל לעשור, חברה בנבחרת ישראל ומשרתת כספורטאית מצטיינת בצבא.
לפני כשנתיים התגלה לי שבר מאמץ באגן דבר שהשבית אותי לתקופה ארוכה מאוד. לראשונה בתור ספורטאית חוויתי משבר והתמודדות מסוג אחר, משבר שדורש המון סבלנות, התמדה ובעיקר הבנה שלגוף יש קצב משלו ובסוף הדברים יתחברו, אבל זה סיפור לפעם אחרת. תוך כדי תהליך השיקום והחזרה הגיעה לה הקורונה וטרפה את כל הקלפים מחדש.
בתום גל הקורונה הראשון, חזרתי ממחנה אימונים של נבחרת ישראל בקפריסין לבידוד של שבועיים, שאחריו התחיל הסגר ראשון, ואז סגר שני. שני הסגרים הביאו עימם הרבה שעות על הטריינר לבד ואימונים עצמאיים (תודה לחברים עם בריכה גדולה) וחיפשתי דרך להפוך את הלימון ללימונדה. אז בעקבות האכזבות מביטול תחרויות ונסיעות רבות, החלטתי לנצל את ההזדמנות הכמעט חד פעמית, להעז ולצאת מאזור הנוחות ולנסוע לתקופה ממושכת באירופה, לסבב תחרויות ומחנה אימונים.
תחילה-סבב גביע אירופה לבוגרות בעיר אולשטיין, פולין.
הגעתי לתחרות יחד עם כמה מחברי לנבחרת. מעמד מרגש עבורי אשר סימן לי את תום תקופת הפציעה וחזרה לקו הזינוק לאחר שנתיים של היעדרות מתחרויות. מי שיודע ומכיר, מבין כמה תקופת זמן כזאת ללא תחרויות היא משמעותית והייתה לי הרבה חלודה להוריד. אז בהתרגשות מלווה בלחץ עמדתי על השטיח הכחול אחרי תקופה ארוכה, ולראשונה התחרתי במקצה הבוגרות, מוכנה לתת את הכי טוב שלי. אסכם בכך שהתחרות לא היתה מוצלחת במיוחד, אבל כן למדתי מה אני צריכה לשפר וממנה יצאתי עם הרבה מוטיבציה להמשך, ומטרות ברורות להשיג.
מפולין טסתי לג׳רונה שבספרד, שם גרתי והתאמנתי עם טובי הרוכבים והטריאתלטים בעולם. בין היתר יצא לי להתאמן עם אלופת העולם והמדליסטית האולימפית פלורה דאפי ,עם האחים שגיב, ורוכבי הIsrael cycling academy ועוד. חווית ההתנתקות מהארץ, מההורים, המשפחה ומהמאמנים אותם הייתי רגילה לראות על בסיס יום יומי הייתה שונה ומאתגרת- במובן החיובי! התגוררתי בדירת שותפים עם חבר שלי, עומר גולדשטיין אשר רוכב בקבוצת הworld tour הישראלית- “Israel start up nation”, יחד עם שחר שגיב וחברתו מאיה. אני חושבת שהמגורים המשותפים עם ספורטאים מהשורה הראשונה, עזרה לי לשמור על שגרת אימונים ולהתחדד.
את מרבית אימוני השחייה שחיתי עם שחר שגיב, וטריאתלטים נוספים שהגיעו להתאמן בג'ירונה.
לרכיבות יצאתי ברובם לבדי, דבר שחיזק אותי מנטלית ולימד אותי כיצד נכון לי להתאמן. באמצעות נתוני ה״וואטים״ והדופק, הצלחתי לשמור על איכות אימונים גבוהה, ולכבוש מס' מטרות אישיות. היו רכיבות בהן הצטרפתי לשחר שגיב או לעומר, בכדי להמשיך להתתחדד ולדחוף את הקצב קדימה. גם אימוני הריצה נחלקו לריצות איכות אותן עשיתי עצמאית, ואת ריצות רגועות בהן הצטרפתי לשחר.
נהנתי מאוד מתקופת הזמן הזאת, הרגשתי שאני חיה את החיים שאני רוצה לחיות, מלווה באנשים הנכונים וממוקדת בעצמי ובעבודה שלי. למדתי הרבה על עצמי, על יסודיות מהי, משמעת עבודה ונחישות. בנוסף זכיתי בהזדמנות לא שגרתית להתאמן ולחיות עם ספורטאים מקצוענים סביבי שהיוו דוגמה והשראה כיצד אני יכולה להמשיך להתפתח ולהשתפר. אני בטוחה שעוד אחזור לשם, לשגרת החיים הזאת שאני כל כך אוהבת.
לקראת סיום השהייה החלטנו בהתאם לספונטניות ששמורה לזמני הקורונה ולמאמניי ,להאריך את השהייה באירופה לטובת אליפות ארצות הים התיכון בפורטוגל, בה התחרה איש הברזל וההשראה אורן בליצבלאו.
אפשר לומר שהתחרות הייתה מוצלחת יותר, הגעתי נחושה ממוקדת ובטוחה, וזו הסיבה שהצלחתי להוציא מעצמי יותר.בסופו של דבר זו עוד לא הרמה אליה אני שואפת, אבל זו בהחלט נקודת ההתחלה שלי,ממנה באמצעות למידה ועבודה קשה אגיע גם לרמות הגבוהות.
לאחר כמעט חודשים בחו"ל, חזרתי הביתה עם המון "לימונדה" ושפשוף אירופאי מדהים