כתבות

היי אני תמרה בת 18,ספורטאית בקבוצה כבר מעל לעשור ובעוד כשבוע אני מתגייסת לתוכנית מסווגת של חיל המודיעין.

תחילת הדרך שלי בטריאתלון, אי שם בגיל 8 הייתה חוג נוסף מיני רבים. עם הזמן כשהתחלתי להתחרות ולהתאמן בשביל הכיף הבנתי שאני רוצה לקחת את "החוג" למקום יותר רציני ולהפוך אותו לדרך חיים.
בגיל 13 פרשתי משאר החוגים שהייתי בהם, התחלתי להתאמן באופן מסודר ומקצועי יותר. התאמנתי מעל ל7 אימונים בשבוע, אימון בכל יום (כן כן גם בסופי שבוע), ותחרויות בהתאם לתקופה בשנה. האינטנסיביות הגדולה אותה דורש הטריאתלון הפך את הקבוצה להיות הבית והמשפחה השנייה שלי.
עד גיל 17 התאמנתי באופן הישגי, במקצועיות ובדיוק בהתאם ליכולות ולמטרות שלי, וכמובן בלי לשכוח להיות מהדרך.

בשנה האחרונה לפני הגיוס החלטתי שאני רוצה לקחת את הספורט למקום של פיתוח עצמי ופחות בשביל זמנים ותוצאות, הצבתי מספר יעדים קטנים וגדולים למהלך השנה שהיה לי חשוב לכבוש לפני הגיוס. בתחילת השנה השתתפתי בחצי מרתון תל אביב, ובהמשך עשיתי גם טריאתלון במרחק האולימפי (1500מ שחייה, 40ק"מ אופניים ו10ק"מ ריצה) וממש רגע לפני הגיוס השתתפי בפעם השנייה בחצי מרתון תל אביב ואף שיפרתי את התוצאה משמעותית מהפעם הקודמת.

כל ההחלטות שקיבלתי היו בשיתוף מלא ובתמיכה מלאה של אור ועידן, המאמנים שליוו ועדיין מלווים אותי, עם התאמה מלאה של תוכנית אימונים והבנה שזה בסדר שהדברים יהיו קצת אחרת.

אחרי השנה הזאת, אני מסכמת תקופה של מעל עשור בו חוויתי הכל מהכל. מעבר לאימונים, תחרויות וכושר פיזי, הכרתי חברים לחיים שליוו אותי במהלך התקופה, למדתי איך להתמודד עם קשיים ואתגרים בצורה הטובה ביותר,מהי המשמעות של להיות ספורטאי הישגי, ובעיקר למדתי שמשפחה כן אפשר לבחור.