שמי איליי כאסקי, תכף בן 18, אלוף ישראל בטריאתלון לנוער.
התחלתי להתאמן בקבוצה בגיל 7, ילד ללא דאגות בחיים שבא להתאמן מתוך אהבה וסקרנות לענף. ככל שעברו השנים הבנתי עד כמה אני אוהב את הספורט בו אני מתעסק והחלטתי להתמקצע ולהפוך אותו לדרך חיים.
מתוך רצון להיות הכי טוב שאני יכול ולהשתייך לטופ העולמי, הבנתי שאני צריך להקריב לא מעט בכדי להגשים את השאיפות שלי.
ההקרבה אותה נער בגילי צריך לעשות היא בין היתר לוותר על טיולים שנתיים, פעילויות בית ספריות ואפילו דברים בסיסים כמו יציאות עם חברים או זמן עם המשפחה. אלו בחירות שלא קל לבצע, ולפעמים ממש קשה לי עם העובדה שחברים שלי יוצאים לבלות ואני צריך להישאר בבית כי יש אימון חשוב או תחרות, אבל יחד עם זאת אני יודע שזאת הבחירה הנכונה עבורי.
אני לא מנהל שגרת חיים רגילה של נער בגילי, ולכן אני יודע שעם כמה שזה קשה בסופו של דבר זה מה שאני חייב לעשות כדי להגיע להישגים שאני חולם עליהם ולהשיג את המטרות שלי. וההישגים לא איחרו להגיע.
במהלך עונת 2019 קבעתי את הקריטריון לאליפות אירופה לנוער עד גיל 19. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בתחרות במעמד כזה. הייתי בין המתחרים הצעירים בתחרות, רק בן 16, והרמה הייתה גבוהה מאוד.
מתחרים יותר חזקים ממני, יותר מנוסים ממני ויותר גדולים ממני. לפני התחרות לא כיוונתי יותר מדי גבוה, כיוונתי לסיים בין ה-15 הראשונים על מנת להשיג את הקריטריון לאליפות העולם והאמנתי שאני מסוגל לזה. ידעתי מה אני שווה וקיוויתי ליום טוב ושהדברים יתחברו בצורה שרציתי. וכך היה. התחלתי את התחרות באופן שקול, חילקתי את הכוחות בצורה טובה והקפדתי על תזונה ושתיה נכונה. במהלך הרכיבה התאחדנו לקבוצה אחת גדולה של כ-30 מתחרים, והבנתי שבסופו של דבר זה הולך להיגמר בתחרות ריצה. התנהלתי נכון בתוך הפלטון בלי לבזבז כוחות מיותרים ושמרתי את הרגליים לריצה, וידעתי שאני צריך לתת את כל מה שיש לי. הכל או כלום.
ובסוף, אחרי קרב קשוח מאוד עם המתחרים הכי טובים באירופה, סיימתי את התחרות במקום ה-8 ועם קריטריון לאליפות העולם!! חציתי את קו הסיום מותש, ועייף אבל באותו רגע לא הרגשתי שום דבר אחר חוץ מאושר.
אחר כך בשיחה עם המאמן שלי במבט לאחור הבנתי שהוויתורים וכל ההקרבות שעשיתי בדרך היו שווים את הכל. אין שום תחושה אחרת בעולם שמשתווה לתחושה שהרגשתי בקו הסיום, ופה למעשה הבנתי שאני שלם עם דרך החיים שבחרתי. ידעתי שאני במסלול הנכון וקיבלתי הוכחה שאני כן שייך לטופ העולמי, ושהמחשבות על פודיום בזירה העולמית והאירופאית בפרט כבר לא כל כך רחוקות ושעם עוד קצת זמן החלומות האלה יהפכו למציאות.
אני עכשיו נמצא בתקופת אימונים עמוסה מאוד, מתכונן לתחילת העונה האירופאית הקרובה, על הפרק- אליפות אירופה לנוער שתיערך בטארטו, אסטוניה בחודש יולי הקרוב.
חשוב לי לדבר מעט על המצב בו אנו נמצאים היום בעקבות וירוס הקורונה. אין ספק שזהו משהו שאנחנו לא מכירים ונתקלנו בו בעבר וההתמודדות איתו חדשה גם לי, ולכן חשוב לי לשתף שהדרך בה אני בוחר להתמודד עם המצב היא לנסות לשמור על שגרת אימונים עם כמה שפחות שינויים כמובן בהתאם להנחיות משרד הבריאות. את הרכיבה בחוץ החלפתי ברכיבה על טריינר, שחייה במקום מבודד ולבד כמובן, או ריצה בשטחים הפתוחים ללא מתאמנים נוספים. כל אלו עוזרים לי לשמור על שגרה ככל הניתן.
שיהיה בהצלחה